Maccabi Fanatics - Porto Away 20.10.15


מה שלא נאמר על הטיול הזה לא ימחיש בצורה הראויה את מה שבאמת היה שם. שער 11 במפגן כוח מרשים על כל קצוותיו עומדים ביחד, מאנשי הברזלים, למדרגות, לקרן ולגוש כולם, נחושים למטרה אחת בלבד, היום הגענו, כולם כאחד לתת הופעה שעוד הרבה יסופר עליה. 
אז אחרי שהקירח הגריל אותנו, ישבנו וחשבנו איך גורמים לקמפיין הזה להיות מוצלח לא רק על הדשא, אלא גם ביציעים. הוחלט שלפורטו יטוס הכוח הרציני של אנשי הארגון, לשם כיוונו את עצמנו, פורטו תיהיה רגע השיא של הקמפיין הזה מבחינתנו. שם הכל יקרה.
סגרנו את הטיסות, נסגרנו על איך כל דבר יקרה, מאיפה באים לאן הולכים ומי עומד מולנו.
הגיע השעה לצאת לדרך. נחתנו בברצלונה בתור התחלה, ככה סתם בשביל להרגיש את אירופה. במהלך אחד הימים התקשר אליינו אוסקר גארסיה הגדול וביקש שנבוא להיות אורחים שלו בקאמפ נו לסיור מודרך על ידו, כמובן שמיד אמרנו כן,
אתה לא יכול להגיד לא למאמן הראשון שהוציא אותך מתקופת האופל האיומה, הביא לנו אליפות ראשונה עם דריסת הליגה בהילוך שני, וניצחונות בדרבי כמו שאנחנו רק חולמים עליהם בלילה. אוסקר הגדול, קאמפ נו, עם כל המסחרה שבדבר אנחנו באים.
סיימנו את הסיור, התפננו לתמונה קבוצתית מסורתית בשביל שגם לו ישאר זכרון קטן מאיתנו, ונתנו לו את הדגל שהיה פרוס על פני החור הארור בשער 11 לאורך כל עונת האליפות הראשונה, מחווה של רצון טוב והערכה לאדם שהביא אותנו למה שאנחנו היום.
עכשיו...אחרי שטעמנו קצת מברצלונה על כל היבטיה, סטלות בחורות פאבים מסיבות, קלים בינוניים וקשים, לקחנו מנוחה טקטית לקראת מחר, צריך לבוא מוכנים ורעננים, יום ארוך מאוד מצפה לנו.
6:00 בבוקר עלינו על הטיסה לפורטו, הגענו לעיר, ארוחה קטנה כמה בירות ויאלה לנקודת המפגש.
לאט לאט התחילו להתאסף אנשים, בעיקר חבורות של צעירים שרצו לטעום את טעם המסיבות שאנחנו מארגנים ברחבי אירופה בשנים האחרונות, כולם כבר שמעו על זה, כולם מכירים את התופעה, לנו כחברי ארגון הדבר מוכר מכלל אירופה, אבל לישראלי המצוי זה לא מובן מאליו.
הוא לא יודע יותר מידי על ההתנהלות של ארגונים במשחקי חוץ באירופה, איך באים לאן הולכים ומה עושים, אז...אין דרך טובה יותר להעביר מסר מלהמחיש אותו, וזה בדיוק מה שעשינו.
כמנהג היבשת הקרה, בירות זרמו מכל עבר, על סמים קלים יש חוק אי הפללה ולמשחק תנחשו מה? מותר להיכנס שיכורים. כנראה שיש מדינות שלמשטרה שלהן יש קצת שכל על הראש, מה שבוודאות אי אפשר לומר על שלנו. למרות שגם הם אידיוטים בדרך שלהם.
לענייננו... 1,000 צהובים שישבו עד לפני דקה בפאב קיבלו הוראה לצאת לכיכר, המסיבה מוכנה הממתקים כבר כאן, נשאר רק לעשות קרנבל וסקנדל, סקנדל זה אנחנו, ישראלים בכל זאת...אנחנו עובדים בזה.
קצת חימום לגרון, שירים קלים, איש גדר צועק המון אוהדים עונים, עסקים כרגיל, לא משהו שפה בארץ לא מכירים.
אחרי החימום התחלנו להרים קצב, התוף נכנס למשוואה הסאונד התחיל לפמפם והאבוקות התחילו להידלק. מכאן כולם כבר הבינו שבאנו לפורטו לעשות קרנבל, באנו להשאיר חותם. אנחנו מכבי, תזכרו את השם, תראו את הצבעים, לא כל יום יבוא לכם קהל כזה ויעשה כאוות נפשו בעיר.
המשטרה המקומית גם הבינה לאן הכיוון הולך וזימנה עוד מספר לא מבוטל של ניידות לפיזור הפגנות riot police באנגלית מתוקנת.
עוד קצת שירים ועוד ממש לא קצת אבוקות ואפשר סוף סוף להתחיל את הצעדה לאיצטדיון. תושבי העיר נראו לא כל כך מאושרים מהבלאגן שהישראלים באו לעשות להם פה, אבל אנחנו בשלנו, באנו להראות לכולם כמה הקבוצה הזאת זורמת לנו בדם, כמה אנחנו מוכנים להקריב מהחיים האישיים שלנו בשביל החולצה הצהובה, יש כסף אין כסף, אישה, עבודה שהכל ילך לאלף עזאזל אנחנו כאן באש ובמים!
אחרי שקיבלנו רכבת אקספרס לאצטדיון על חשבון משלמי המיסים בעיר התחלנו להתקדם בשיירה עוצמתית לתחנה, שירים אבוקות ריקודים ועוד קצת אלכוהול, פורטו...באנו לעשות שמח.
נסיעה קצרה ברכבת והגענו לאצטדיון, לא מהמפוארים של אירופה, כבר ראינו גדולים ויפים יותר אבל מזיז, לא בשבילם באנו.
עוד עצירה קטנה על פתח המדרגות לתת קצת נוכחות, ויאלה אפשר להיכנס.
הקהל המקומי נראה לא מתעניין כל כך במשחק וביציעים היה אפשר לראות המון קרחות. מנגד, אנחנו קוראים לשחקן שחקן נותנים להם את הגב שהם יודעים מזמן שיש להם מאיתנו, אתם ואנחנו ביחד זה כל מה שחשוב, כל השאר בונוס.
היציע מלא, המשחק מתחיל. מודה לאלוהים ומופע פירוטכני מרשים, עשינו כל מה שצריך בשביל שהם יביאו פה תצוגה מכובדת. עכשיו הזמן של השחקנים לתת בשבילנו.
המשחק עצמו בקצב טוב, מכבי נראים לא רע בכלל ולפרקים אפילו טובים מאוד. כמה החמצות וכמה הזדמנויות קורצות, הגול אומנם לא הגיע אבל אנחנו יוצאים מהמשחק הזה עם חזה מורם, אמנם אנחנו קבוצה קטנה ביחס אליהם אבל לא נפלנו מהם בכלל לאורך שלבים רבים של המשחק.
עוד קצת מסורת באירופה וכבר נתחיל לגנוב נקודות גם מקבוצות כאלה.
ביציאה מהאצטדיון עוכבנו בסביבות חצי שעה עד שהקהל המקומי יתפנה מהאזור. רכבת למרכז העיר ומשם לתחנת המשטרה לדאוג לעצורים. אצלנו אף אחד לא נשאר מאחור.
בבוקר למחרת, משפט מביך, קנס כספי ויאלה הביתה. אין חדש תחת השמש.
בסופו של דבר אפשר לומר הרבה דברים על הקהל הישראלי. מפונק, טרחן, והפכפך. אם לומר את האמת בשנים האחרונות אנחנו חווים שינוי מגמה בכל הגישה של תמיכה בקבוצה. לראות את הצבא הצהוב בדקה 90 בטירוף חושים מעודד את הקבוצה אחרי הפסד זה מסוג הדברים שלא הכרנו כל כך, למרות שלכל דבר יש נסיבות אבל זה בהחלט שינוי מרענן וכיף גדול להיות חלק מהתהליך.
עוד יאמר לא קצת על המסע הזה, חבורות על חבורות של אנשים יכנסו לרחבי הרשת יסתכלו בתמונות ובסרטונים שיש להם על המחשב ויזכרו כמה כייף היה להם.
מהבר דרך הכיכר, בצעדה ובמשחק עצמו.
גם אנחנו בתור חברי ארגון נסתכל על התמונות יום אחד ונזכר איזו תצוגה הרמנו שם. איזה כייף היה לכולנו ואיזה גאווה הבאנו למועדון שלנו ולעצמנו ועל הדרך שעשינו את הדברים.
כשאנחנו ביחד שום דבר לא יכול לעצור אותנו וזה כל מה שחשוב.
עד הפעם הבאה, עד השנייה האחרונה.
away days, love it

פורטו לחזקים בלבד